ארומתרפיה- סוד השמנים האתריים 

השם ארומתרפיה ניתן לשימוש שנעשה בשמנים האתריים לצורך ריפוי. ארומה משמעה ריח, ותרפיה - טיפול, ומכאן נקבע השם ארומתרפיה לשיטת טיפול זאת.   

בארומתרפיה - טיפול באמצעות שמנים, נעשה שימוש במצרים העתיקה. המצרים היו אלו שהמציאו את מכונות הזיקוק. השמנים היו נפוצים במגוון רחב של תרבויות ועמים, ביניהן הסינים, ההודים האינדיאנים והיוונים. השמנים שימשו לצרכי קוסמטיקה, פולחן, ובישום. במגילת אסתר מוזכר כי הנשים שיועדו למלך טופחו בשמן המור כחלק מההכנה לקראתו. ריחות השמנים מוזכרים גם בהקשר של הקטורת שהיתה בבית המקדש.

בעת המודרנית, רנה מוריס גאטפוסה, יליד צרפת, הטביע את שמה של שיטת טיפול זאת. רנה מוריס, יליד 1881 ייצר תכשירי קוסמטיקה ובדק את תכונותיהם של השמנים האתריים.

השמנים האתריים מופקים מחלקיו של הצמח: עלים, פרחים, פירות אך גם מעשבים ועצים. לכל שמן יש חומרים פעילים באמצעותם ניתן לטפל במצבים שונים. בימינו, השמנים משמשים את תעשיית המזון להפקת חומרים טעם וריח טבעיים, ואת תעשיית הקוסמטיקה.

הרבה פחות, מודעים ליכולתם של השמנים לטפל במגוון גדול של מצבים פיזיים ואפילו במצבים רגשיים.

אופן השימוש מתבצע בהדפה, הרחה, מריחה ולעיתם גם בבליעה. השמנים נספגים בגוף ונכנסים אל מחזור הדם. היכולת הזאת של חדירה דרך העור קיימת רק בשמנים ובחומרים כימיים.

יתרון הריח  

ברקמות האף ישנם קולטנים של ריח שמעבירים דרך עצב הריח את המידע על החומרים אל מרכז ההרחה במוח. בכך נבדל חוש הריח מחושים כשמיעה או ראיה בהם אנחנו יכולים לשמוע את הנאמר או לראות אותו, אך לא פעם מידע זה יכול להיקלט בצורה סלקטיבית או אף להיעלם מאוזנינו או ראיתנו בשל אמונות ותפיסות בהן אנו אוחזים שלא תומכות במידע זה.

לכולנו קרה שהלכנו עם אדם ברחוב או במקום כלשהו ושנינו הבחנו בדברים שונים לגמרי, משל לא היינו באותו מקום. מה שהוא ראה אנחנו לא ראינו ומה שהוא שמע נעלם מאוזנינו. לא כך בכל הנוגע לחוש הריח.

בשל המעבר המהיר של החומר הנקלט אל מרכז ההרחה במוח, חוש זה הוא הקמאי ביותר. הוא זה המאפשר לנו לעמוד על קנקנו של האחר מעבר למראה העיניים או האוזניים. הביטוי "זה לא מריח לי" מרמז על יכולת החוש הזה לחדור מעבר לנראה ולנשמע. כשמשהו לא מריח לנו טוב, גם אם הוא נראה או נשמע נהדר, על פי רוב לא נמשיך להיות במגע איתו.

נאמר על חוש הריח שהוא החוש היחיד ממנו הנשמה נהנית ולא הגוף. המשיח ישפוט את האנשים בעזרת חוש הריח שלו, ועל זה נאמר "והריחו ביראת השם", ולא דרך העיניים והאוזניים שעלולות לשקר.

אנשים נבדלים זה מזה ברגישותם לריח. אלו שאינם ניחנים ביכולת הרחה טובה, יכולים להריח 70 מליון ריחות. אחרים- הרבה יותר.

מעבר ליכולת לזהות מאכל מעופש או מקולקל, ולהחליט על סמך הריח אם לאכול אותו או להימנע ממנו, שכן חוש זה קובע את טעמו של אוכל במידה רבה מאד, יש כאלו הסוברים שאף את בני הזוג שלנו אנו בוחרים לפי חוש הריח. אם הריח נעים לנו נרצה להיות איתו ונימשך אליו, ואם לא אז לא.

בזמנים עברו, חוש זה היה חיוני ביותר. הוא הגן מפני אוכל מקולקל, והתריע על נוכחות של חיות טורפות שארבו בחשאי.

והיום? ניתן לומר שזהו החוש הכי פחות מנוצל. בחוש הראיה והשמיעה אנו עושים שימוש לעייפה, במיוחד כיום, עידן הטכנולוגיה והרשתות החברתיות. בתרבות הישראלית לחוש הטעם מקום נכבד ויעידו על כך שלל התוכניות הממוקדות באוכל.  

והריח? הריח לרוב הוא בעיקר סינטטי, תחליף לדבר האמיתי ללא יכולת ריפוי. השמנים האתריים, בשל יכולתם להיכנס ישירות למחזור הדם דרך העור או בהרחה והחומרים הפעילים המצויים בהם, יכולים להביא מזור לשלל תחלואים ולהשפיע פיזית ורגשית כאחד.

אז אם אתם סובלים מבעיה פיזית שעד כה לא נמצא לה פתרון הולם, אולי כדאי שתנסו טיפול ארומטי, כי שמנים הם הרבה יותר מאשר רק ריח נעים.